שמעון ויזנטל נולד ב-1908 בבוצ'אץ', גליציה, שהיתה באותה העת חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. הנאצים פלשו לפולין זמן קצר אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטה הטכנולוגית הצ'כית בפראג ובמכון הפוליטכני בלבוב והתחיל לעבוד במשרד ארכיטקטורה בלבוב. בין השנים 1945-1941 היה מר ויזנטל אסיר במספר גטאות ומחנות ריכוז, ובהם בוכנוואלד ומאוטהאוזן. במהלך המלחמה רצחו הנאצים שמונים ותשעה מבני משפחתו ומשפחת אישתו.
   אחרי המלחמה הצטרף מר ויזנטל לוועדה האמריקנית לפשעי מלחמה, ומאוחר יותר עבר למשרד לשירותים אסטרטגיים בלינץ. ב-1946, ביחד עם שלושים ניצולים אחרים ממחנות הריכוז, הוא יסד את המרכז לתיעוד יהודי שפעל עד 1954 באזור שהיה בשליטת ארצות הברית, ונפתח מחדש בווינה ב-1961. המרכז שם לעצמו למטרה לזהות ולאתר פושעי מלחמה נאצים. המרכז אחראי להבאתם לדין של 1,100 פושעים נאציים ויותר.
   מר ויזנטל זכה להכרה רבה על עבודתו. בין היתר הוכתר כ"אביר המסדר של אורנז'" בהולנד, "אביר המסדר של הרפובליקה" באיטליה, קיבל את מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני על עבודתו ההומניטרית, מדליית הזהב של ירושלים בישראל ושישה-עשר תוארי דוקטור לשם כבוד. מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס, שסניפיו פזורים בניו יורק, מיאמי, טורונטו ובמקומות אחרים בעולם, נקרא על שמו כהוקרה על עבודתו. בין ספריו הידועים ביותר: הרוצחים שבינינו; משפט ולא נקם; מפרשי תקווה; כל יום הוא יום זיכרון. כולם תורגמו לשפות רבות.